ואיך מארגנים חדרי ילדים באופן שיהיה קל לשמור על הסדר?
מארגנים באופן אישי.
תמיד טענתי שאין דבר כזה "עסקים בלבד", הכל תמיד אישי. כל עוד עומד אנוש מול אנוש, נשמה מול נשמה. זה תמיד תמיד אישי.
לפעמים צחקו עליי (בקטע טוב), כאילו יש איזה עולם שלם שיש בו הפרדה בין הנשמה לעשייה, או בין האדם למעשה, עולם שלם שאני חייבת להכיר. אמרו לי כל הזמן, די לקחת דברים ללב עמוק מידי, או לנתח כל סיטואציה לפרטי פרטיה.
לא הצלחתי להוכיח איך דווקא כשהכל אישי נוחלים הרבה יותר הצלחה, כי לדאבוני, בעולם שהוא הרבה ביזנס, לא תמיד הצלחתי עם כל האישי הזה.
מתי סוף סוף הצלחתי עם כל האישי הזה?
בארגון.
אם הארגון הוא לא אישי, אם אני לא נכנסת לנעליים של הלקוחות שלי
או אם האדם שמארגן את הבית שלו לא חוקר את עצמו וכלל דיירי הבית
הארגון לא יעניק את מה שאני מדברת עליו כל הזמן - העובדה שקל לסדר את הבית לטווח הארוך.
ואיך מארגנים חדרי ילדים באופן אישי?
מנקודת מבטו של הילד, כאילו אנחנו הילד עצמו.
ילדים הם לא מבוגרים, הם לא רובוטים וחשוב מאוד לא לצפות מהם להתנהל באופן שאינו מותאם לגיל שלהם.
איך מארגנים מנקודת מבטם של הילדים?
אין בית שארגנתי זהה לחברו, כל בית, כל חדר, כל חלל יהיה שונה כי הדיירים שלו שונים. כמובן שיהיו מוטיבים חוזרים, ושיטות של ארגונית שתראו אצל הלקוחות שלי - אבל בסוף, זה לא אחד לאחד.
וככה גם הילדים שלנו, לא רק שכל אחד ואחת שונים ממשפחה למשפחה, הם שונים גם בין האחים ולכן - עלינו להכיר את הילדים שלנו.
ואנחנו מכירים.
חדרי ילדים אני תמיד מארגנת ברגישות יתרה, גם במיון - אין התלהבות להוציא חפצים, והם יעברו לתרומה רק אם ההורה שאיתו אני מארגנת סמוך ובטוח שההיפרדות הזו לא תשפיע על הילד/ה שלו בשום דרך.
כל קביעת מיקום מחושבת לצרכי הילדים ואיך יהיה להם קל, נוח, פשוט וילדותי.
כן כן.
ילדותי.
מילי שלי כל כך בוגרת, שלפעמים אני שוכחת שהיא בת 7. הרבה פעמים אני מוצאת עצמי מצפה ממנה להיות בוגרת, אפילו אמרתי לה לא פעם, היא הבוגרת מול נבו בן השנתיים. אבל היא לא בוגרת, היא בת 7, ומותר לה להיות ילדותית כמה שהיא רוצה, מה זה מותר? היא חייבת! ואבוי לי לדרוש ממנה אחרת.
לסדר בילדותיות
מנקודת מבטם של הילדים, זה כדי שהם יוכלו לסדר בילדותיות. בזריקה. בבלגון. בקלות. שנוכל לסדר איתם והם יוכלו ללמוד לאט לאט לסדר לבד.
התפקיד שלנו כהורים (יש לנו מיליון תפקידים, אבל בשביל המאמר נתמקד רגע בכמה מהם:) זה להעניק לילדים שלנו תחושת ביטחון, עצמאות, מסוגלות, יכולת ניהול עצמי והתמצאות ועוד ועוד.. התפקיד שלנו הוא לדאוג להם לסביבה מאפשרת - מאפשרת השתוללות, מאפשרת בלאגן, מאפשרת חלום ודמיון.
סדר וארגון קיצוניים, לא טובים לילדים, ובכלל שום קיצון לא טוב לאף אחד. עלינו לשמור על איזון.
אני קוראת לזה - בלאגן מאורגן.
אף פעם לא האמנתי בעסקים בלבד, הכל הכל הכל אישי, ובזכות אותו אישי, בזכות מבט בעיניים בין אנשים, בזכות הקשבה, ניתוח, רגישות ובזכות ירידה לנקודת מבטו של הילד, מתאפשר ארגון חדר שהשפעתו גדולה ממה שמילים יכולות לתאר.
