כשבחרתי להיות מארגנת בתים, לא חשבתי לעומק על המשמעות של ארגון נפש.
כלומר, ידעתי שזו ההשפעה של הארגון עליי, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה ההשפעה שלו תהיה על הלקוחות שלי.
מארגון לארגון, מבית לבית, מכל איש ואישה שפתחו את הבית והלב שלהם בפניי - הבנתי יותר ויותר שאולי הגעתי לארגן להם את הבית, אבל בסופו של דבר, ארגנו בכלל בעיקר את הנפש.
ולא רק בגלל שבית מאורגן שקל לסדר, נותן באמת נחת נפשית ושלווה, לא רק.
דווקא בעיקר בגלל התהליך עצמו. בגלל הימים שלנו ביחד, בגלל המעבר על החפצים והמיון. בגלל כל אפשרויות האחסון שאנחנו מגלים בחלל ובגלל שפתאום, נראה שדווקא ללקוחות שלי יכול להיות קל לשמור על הסדר בבית.
זו טרנפורמציה מטורפת, ההבנה הזו ששנים חשבנו על עצמנו משהו אחד, ופתאום כששמו בידיים שלנו ובבית שלנו את הכלים הנכונים, אנחנו מבינים על עצמו משהו אחר.
אני משתפת אתכם בשלושה סיפורים קצרים ימי ארגון שנשארו איתי, שאני רק חושבת עליהם וכבר העיניים שלי דומעות מהתרגשות.
"עכשיו אני יכולה לארח חברות של הבנות שלי"
אני זוכרת איך ביום השלישי והאחרון של ארגון כמעט כל הבית, עמדנו במטבח והסתכלנו על הסלון המאורגן. ואנחנו שתינו באותו הגיל, שתי אמהות לשני ילדים קטנטנים והיא מביטה בי ואומרת את המשפט הזה.
משפט אחד ויש בו עולם שלם של משהו שהיה נראה לה בלתי אפשרי, של תסכול ופתאום כאילו נפתח החלון ונגלה בפניה עולם חדש וזו המחשבה הראשונה שעלתה לה בעולם הזה.
חשבתי בדרך הביתה, איך בעזרת הזזת רהיטים ממקום למקום, מיון וארגון מחדש - השארתי בבית הזה עולם חדש של אפשרויות שהן בכלל אפשרויות של הלב.. ובכיתי.
איזו זכות נפלה בחלקי.
"לא האמנתי שבאמת אפשרי כך לסדר את הבית תוך כמה דקות, זה מאוד משמעותי בשבילי במיוחד בגלל מצבי הרפואי"
שישה ימים ארגנו את הבית הזה, ובכל בוקר ובכל אחה"צ נסיעה של שעה ורבע הביתה כל כיוון. זה היה פרויקט גדול שנעשה בו שינוי ארגוני גדול מאוד. כמעט אף רהיט לא נשאר במקומו הקבוע וכל החפצים עברו מיון מסיבי וקפדני.
ללקוחה שלי זה לא היה פשוט, גם כי היו הרבה החלטות שהיא הייתה צריכה לקחת בזמן קצר וגם בגלל מצבה הרפואי.
הרגשתי בכל יום איך התהליך הזה היה מורכב בשבילה וניסיתי ככל שיכולתי להקל, לשמח, לצחוק, להקליל ובעיקר להזדרז - כי הרגשתי שאני חייבת לסיים את זה בשבילה כמה שיותר מהר. הרגשתי כמה בוער בה השינוי, כמה היא ייחלה לזה.
את ההודעה הזו היא כתבה לי חודשים אחרי הארגון, משהו כמו חצי שנה אחרי.
זה תמיד מרגש אותי לשמוע איך גם חודשים אחרי ארגון הבית, עדיין קל.
וההודעה הזו גרמה לי להבין משהו שנדמה לי שלא הבנתי עד הסוף עד לאותו הרגע... ש"בית מאורגן שקל לסדר" זה לא רק בריאות הנפש, או בריאות הבית.. זה גם בריאות הגוף.
"אני כבר לא מרגישה תסכול ובושה כשבאים אליי"
הבית שלנו באמת אומר עלינו כל כך הרבה? אני מאמינה שלא תמיד הבית שלנו משקף את מה שקורה לנו בפנים, כי יכולות להיות כל כך הרבה סיבות ללמה הבית שלנו מבולגן, שהן לא מעידות שום דבר על האופי שלנו או על מי שאנחנו. אז למה אנחנו מרגישים כל כך מבוישים כשהבית שלנו מבולגן?
הלקוחות שלי כבר לא "מבולגנים" אחרי הארגון, והם בעצם בכלל לא היו.
אוקיי, אז יש שיש נטייה יותר לסדר וארגון ונטייה יותר לאי החזרת חפצים למקום או אי הקפדה על הסדר והניקיון.. אבל מה זה אומר עלינו? כלום.
המשפט הזה כל כך נגע בי כי הוא מכיל בתוכו עולם שלם שמי שלא מבין או יודע שהארגון הוא התשובה - חי בתחושה שאין פתרון, שזה המצב לנצח נצחים.. וזה לא המצב.
המשפט הזה גרם לי להבין, שאני מסתובבת בעולם עם ארגז כלים כמו התיק של הרמיוני (רפרנס הארי פוטר), וכל מה שאני רוצה לעשות מעתה והלאה הוא להשאיר כמה שיותר ממנו בכל בית שמחפש ארגז שכזה.
תודה לכם, שפתחתם את הבית והלב שלכם בפניי, להחליט לארגן את הבית זה צעד אמיץ, כי מדובר בתהליך רוחני בדיוק כמו שמדובר בתהליך פיזי, וזה יפייפה.
